זהו ראש השנה השני שאני מחוץ לכותלי בית הספר, אך ליבי, תמיד יהיה שם. שנתי האחרונה במערכת החינוך הייתה המרתקת ביותר מכל שנותיי, שנה בה החל מאבק המורים.
אומנם בעייני ,מאבק זה לא נחל הצלחה רבה אך הנחישות, ההתמדה,הרצון לשנות ולתת לילדים שלנו, לבני הנוער במדינתו חינוך ראוי ואמיתי- ללא ספק, היה מרשים.
אז מה אאחל לך, מערכת חינוך יקרה, לשנה הבאה עלינו לטובה?
"תכלתה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"
קודם כל, שתהיה שנה טובה.
שנת שגשוג אמיתית, פריחה ,התחדשות ,שנה בה יהיה שינוי אמיתי.
שהפעם, בניגוד לשנים עברו, החזון יהפוך למציאות,ייטע שורש,יצמח ויתפתח.
אני מאמינה בלב שלם כי אם נרצה לשנות-ניתן לשנות.
ברצוני לחלוק עימכם מכתב שכתב אדם עם חזון. אותו אני מעריכה מאד.
וזוהי בעיני, הברכה האמיתית למערכת החינוך לשנה החדשה.
מכתב גלוי לראש הממשלה ולשרת החינוך,
אדוני ראש הממשלה, גברתי שרת החינוך.
שמי דוד, ואני מורה בבית ספר תיכון בירושלים.
סיימתי לימודי כמצטיין דיקן, אני זוכה שני פרסים על מעורבות חברתית (פרס פורטוגז ופרס לחמן דייויס) ובזמנו קיבלתי תעודת הוקרה משר הרווחה על פעילות התנדבותית למען החברה. אני חייל מצטיין, בוגר שלוש שנות שירות סדיר ועשר שנות שירות מילואים בשטחים, ועל הדש אני נושא שני אותות. אני עובד מצטיין, באתי מניהול פרוייקט בהיי- טק לחנך וללמד משום שאני מאמין בחינוך ובאדם.אני כותב אליכם, משום שאני חש שהאסטרטגיה שבה משתמשת הממשלה במהלך השביתה הזאת מכוונת להשפיל אותי ולבזותני, והדבר חורה, מקומם וכואב.
אני רואה כיצד אתם – אדוני ראש הממשלה וגברתי שרת החינוך ואנשיכם – מדברים בי סרה בשיחות, בראיונות ובקמפיינים מתוכננים.אתם אומרים שאני לא מספיק טוב, שאני לא עובד,שאני כוח אדם ירוד. אתם מסבירים בדרכים רבות מספור וכמעט קשות מנשוא שאני צריך להתבייש על בחירתי בהוראה כי כאשר מדובר במורים, מדובר באנשים לא ראויים.
אני לא מתבייש. אני גאה. הבושה היחידה שלי היא בתנאים האיומים, בתלוש השכר, בהתבזות על שאיננו יכולים לתת תנאים מינימאליים לעשייה לימודית מעמיקה בבתי הספר. בנטישתכם המבוגרים את הילדים, בנטישת החברה הישראלית את המוסר. לא אני זה שצריך להיות אפולוגטי, אלא מי שגרם וגורם לחינוך של הילדים שלנו להידרדר במדרון מסוכן שסופו למעשה, סוף ישראל.
מי שגורם לי לחשוב על עזיבה: אתם.
הוצאתם מיליונים בימים אלה ממש על קמפיין שתכליתו לבזות אותי. באמת שמכאיב לי לחשוב כמה מחשבים יכולתם לקנות לחדר המחשבים המיושן שלנו, שאינטרנט בקושי פועל בו.
זה אינו תפקידי, זה אינו תפקידו של ארגון המורים כארגון המייצג עובדים – זה תפקידכם כממשלה. תפקיד שנטשתם כשהפקרתם אותנו המורים בחזית החשובה ביותר שיש למדינת ישראל.
אדוני ראש הממשלה, גברתי שרת החינוך, ממשלות ישראל קיצצו בבשר החי במשך שנים, ומערכת החינוך נמתחה עד לקצה היכולת והכוחות וכנראה שמעט מעבר לו. קומו ועשו מעשה,אל תילחמו בי משום שאני איני האויב. הילחמו בבורות, לכו יחד עם המורים לשינויים אמיצים, יקרים ולא פשוטים בסדר העדיפויות של החברה הישראלית. ותרו על הכלכלה הליברלית, הפסיקו להפריט כל דבר.
הפסיקו את הסעד והמתן מתוך חמלה, זכרו שבני האדם באמת נולדו שווים והחזירו לנו את הרווחה שאבדה. תנו לילדים שלנו חכות ולא דגים.
ובעיקר, הפסיקו לשסות בי את הציבור. די להשפיל אותי. זה לא מגיע לי, אני פה מאהבה.
דוד.
- נלקח מתוך "בלוג מורים" מתאריך 13.11.2007
